מי קונה טלית לחתן? – המאמר שיעשה לכם סדר בדרך לחופה
מתחתן בקרוב? בטח כבר חשבת על קניית טלית מיוחדת ומהודרת כפי שמתאים לחתן. אבל רגע לפני שאתה רץ לבצע רכישה,
ציצית פתיל תכלת היא מצווה מיוחדת, שכבר שנים רבות אינה מקוימת על ידי רוב ציבור שומרי התורה. הסיבה לכך: אבדה המסורת לגבי צבע התכלת המקורי שאיתו אנחנו מצווים לצבוע את הציצית.
בדורות האחרונים יש רבים שכן חזרו ללבוש ציצית עם פתיל תכלת, בטענה שהצליחו למצוא מחדש את הצבע המקורי, ומשכך שבה החובה לקיים את מצוות התכלת.
במאמר מקיף ומרתק זה נלמד על מצוות ציצית פתיל תכלת, ונעמיק בפולמוס ההלכתי הסוער סביב קיומה בדורנו.
מהי מצוות ציצית פתיל תכלת?
בסוף פרשת ‘שלח’ בפסוקים המדברים על מצוות ציצית, מוסרת לנו התורה את הציווי הבא: “דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת”.
מפסוק זה אנחנו למדים על מצוות פתיל תכלת בציצית. מצוות פתיל תכלת היא חלק בלתי נפרד ממצוות הציצית, ואנחנו מצווים עליה מדאורייתא.
להלכה נפסק שאותו פתיל תכלת שאנחנו צריכים להטיל בציצית, חייב להגיע מיצור ספציפי שחי בים. בשנים קדמוניות ידעו אבות אבותינו מהו אותו בעל חי שממנו צריכים להפיק את צבע התכלת, אלא שהמסורת הזו נקטעה במהלך ההיסטוריה, מה שגרם לכך שבשנים שלאחר מכן כבר לא יכלו לקיים את המצווה החשובה הזו.
אגב, צבע התכלת שעליו אנחנו מדברים בהקשר של מצוות ציצית, הוא אותו צבע שאיתו השתמשו לייצור בגדיו של הכהן כאשר בית המקדש עמד בתפארתו, וכמו כן השתמשו בו גם למשכן.
כמה פתילי תכלת צריכים להטיל בציצית?
התורה שמצווה אותנו על מצוות פתיל תכלת, לא מונה את מספר החוטים שיש להטיל בכל ציצית, וגם בתלמוד לא נמצאת התייחסות לגבי מניין חוטי התכלת שיש להטיל בציצית.
אז בעניין הזה נחלקו הראשונים:
הראב”ד ואיתו ראשונים נוספים פסקו שפתיל התכלת צריך להיות פתיל שלם מתוך ארבעה פתילי הציצית. באופן שבתום כפילתם בתוך כנף הבגד, שניים מתוך שמונה הפתילים יהיו צבועים בתכלת.
רש”י, תוספות ועימם מרבית הראשונים והאחרונים פסקו ששני פתילים שלמים חייבים להיות צבועים בתכלת, באופן שלאחר כפילתם בכנף הבגד ארבעה מתוך שמונה הפתילים יהיו צבועים בתכלת.
ואילו הרמב”ם בשמו של רב שמואל בן חפני גאון, לצד ראשונים נוספים ומרבית גדולי הקבלה פסקו שפתיל התכלת חייב להיות אחד מתוך שמונה פתילי הציצית. באופן שלפני כפילת הפתילים בכנף הבגד יהיה פתיל אחד צבוע למחצה בתכלת, וזאת בהמשך לדעת הרמב”ם שתפקיד פתיל התכלת הוא להיכרך על הציצית.
מאיפה מפיקים את צבע התכלת?
מלבד ההתייחסות לצבע ‘תכלת’, התורה לא מורה לנו מהו המקור ממנו אנחנו צריכים להפיק את אותו צבע תכלת.
בתוספתא למסכת מנחות כתוב שאותו צבע תכלת של הציצית, צריך להיות מופק מ’חלזון’ (בעל חי מיוחד שחי בים). צבע תכלת שהופק או יוצר בצורה שונה פסול לציצית.
אז איך מזהים את אותו חלזון? בחז”ל אנחנו מוצאים כמה סימנים שמתארים את החלזון, כמו שכתוב בתלמוד בבלי, במסכת מנחות דף מ”ד עמוד א’: ”תנו רבנן: חלזון זהו גופו דומה לים, וברייתו דומה לדג, ועולה אחד לשבעים שנה, ובדמו צובעין תכלת, לפיכך דמיו יקרים”
היה גם מי שסבר אחרת. הרב ישראל ליפשיץ מגדולי חכמי אשכנז, ובעל מחבר הפירוש ‘תפארת ישראל’ על המשנה, דייק מתוך דברי הרמב”ם שצבע התכלת המדובר לא חייב להיות דווקא מחלזון, אלא הוא יכול להיות כל צבע תכלת שצבעו נשמר היטב בצורה יפה.
ההתמודדות עם זיופים של צבע התכלת בזמן חז”ל
צבע התכלת המקורי שנדרש לציצית, היה תמיד משהו קשה להפקה, ומשכך התאמצו מאוד אנשים להשיגו, ומשהצליחו למצוא אותו נדרשו לשלם תמורתו מחיר יקר מאוד.
מצב הדברים הוביל לכך שהתפתח שוק שלם של צבע תכלת מזויף, שהופק בעיקר מארבעה צמחים:
- ניל מכסיף – צמח טרופי נדיר ממשפחת הפאפרניים, שגדל היום באזור בקעת הירדן כצמח בר
- ניל הצבעים – צמח בעל פרחים ממשפחת הקטניות. הצמח מוכר יותר בשמו ‘אינדיגו’. הצמח מגודל כבר מאות שנים, למטרות הפקת צבע באסיה ובאפריקה.
- איסטיס הצבעים – צמח ממשפחת המצליבים. בעבר הרחוק שימש הצמח להפקת הצבע הכחול.
- לשישית הצבעים – צמח חד-שנתי המצוי בין היתר באזור המזרח התיכון. הוא מונה 12 סוגים, כאשר ארבעה מהם גדלים בארץ.
תעשיית הזיופים הזאת העסיקה את חז”ל שהגיבו לסוגיה בחריפות הבאה: “עתיד הקדוש ברוך הוא להפרע ממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר כי תכלת הוא.” ‘קלא אילן’ הוא ההגדרה של צבע כחול-ירקרק המופק מהצמחים שמנינו לעיל, ושדומה מאוד לתכלת של החלזון.
אחת הדרכים לזהות את התכלת המקורי שבא מהחזלון, ולהבדיל אותו מה’קלא אילן’, היא לבדוק את העמידות של הצבע, כאשר הצבע המקורי עמיד מאוד ואינו נחלש עם הזמן: “מייתי מגביא גילא ומיא דשבלילתא ומימי רגלים בן ארבעים יום, ותרי לה בגווייהו מאורתא ועד לצפרא, איפרד חזותיה פסולה, לא איפרד חזותיה כשרה… מייתי חמירא ארכסא דשערי ואפי לה בגוויה, אישתנאי למעליותא כשרה לגריעותא פסולה… אלא שמע מינה שמועתא אהדדי איתמר”
אובדן המסורת של התכלת המקורית:
את התכלת המקורית היה לעם ישראל בתקופת המקרא ובתקופת בית שני. כבר בתקופת האמוראים התעוררו קשיים בעניין התכלת, כפי שמובא בגמרא על מעשה בשני תלמידי חכמים שרצו להעביר את התכלת לבבל, והרומאים תפסו אותם.
הזמן המדויק בו אבדה לעם ישראל המסורת על התכלת המקורית אינו ידוע במדויק, וגם על הגורמים לכך יש יותר מדעה אחת.
הרב יצחק הלוי הרצוג ששימש הרב הראשי האשכנזי, העריך שהפסקת צביעת הציצית בתכלת התרחשה בתקופת הגאונים.
בין הגורמים לכך נמצאים:
- איסור שימוש בצבע להמונים שהנהיגו באותו זמן
- כיבוש הארץ על ידי הערבים, שכלל החרבה של הרבה בתי צביעה ודילול הנוכחות היהודית באזורים השוכנים על חוף הים, ששם עסקו בדייג החלזון ובצביעת הציצית
- איסור שהוטל על ידי השליטים הרומיים והביזנטים, על הייצור החופשי של תכלת, כדי שהשלטון יוכל לגרוף לעצמו את הרווחים הרבים שבמכירת התכלת היקרה
יש מי שחלק על חלק מהגורמים האלה, וגם על התקופה המדויקת שבה אבדה המסורת של התכלת.
האם מצוות ציצית עדיין קיימת בהעדר התכלת?
אם התכלת היא חלק בלתי נפרד ממצוות הציצית, עולה השאלה האם מצוות ציצית כולה לא קיימת יותר בהעדרה?
ובכן לפי מה שאנחנו למדים מהכתוב במשנה “התכלת איננה מעכב את הלבן” כלומר העדר התכלת, לא פוגעת בקיום מצוות הציצית עם החוטים הלבנים. לאור כך המשיכו להלביש את הציצית עם החוטים הלבנים לאורך הדורות מאז אבדה המסורת ועד היום. עם זאת יש שסברו שדברי המשנה אינם להלכה, ומצוות ציצית בימים בהם אין להשיג תכלת כשרה, אינה קיימת אלא מדרבנן.
החזרת השימוש בתכלת
בסוף המאה ה-19 התחדשו החיפושים אחר אותה תכלת מקורית, מתוך רצון להחזיר את היכולת לקיים את מצוות הציצית במלואה.
המחפשים פעלו לפי תיאורים מסוימים של ה’חלזון’, כפי שהם מופיעים בדברי חז”ל ובראשונים, והם בדקו אותם באמצעות מערכות מדעיות מיוחדות.
מי שהוביל את מאמץ החיפושים הזה היה האדמו”ר מראדזין, רבי גרשון חנוך הניך ליינר. ולאחר מסע חקירתי ארוך הוא קבע שהחלזון המדובר הוא ‘דיונון הרוקחים’ המוכר גם בשם ‘דיונון מצוי’.
לעומתו הרב ד”ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג ששימש הרב הראשי האשכנזי, קבע כי ה’סגולית הדו-גונית’ היא החלזון המקורי.
עיסוקו של האדמו”ר מראדז’ין בחידוש מצוות התכלת, עורר דיונים ערים בקרב פוסקי ההלכה שחיפשו את ההתאמה בין החלזון שמצא הרבי מראדז’ין לזה שהיה בתקופת חז”ל.
נכון להיום יש המטילים פתילי תכלת בציצית המופקים מהמינים שזוהו כחלזון הקדום, אבל זה לא התקבל כקונצנזוס.
שיטתו של האדמו”ר מראדז’ין
הראשון שהציע לראות ב’דיונון’ החלזון הקדום שממנו הפיקו בימי קדם את התכלת לציצית, היה החוקר מיכאליס. הוא הסתמך על תיאורו של הרמב”ם את החלזון במילים “ודמו שחור כדיו”. דעתו של החוקר הונחה על שולחנם של חוקרים שבאו אחריו, ואלה דחו אותה על הסף. בין החוקרים שסירבו לקבל את הדעה הזאת היו: הרב לודוויג לוויזון בספרו ‘זואולוגיה של התלמוד’, הרב משה לנדאו בספרי ‘מערכי לשון’ והרב חנוך קאהוט בספרו ‘ערוך השלם’ ועוד.
בניגוד אליהם, רבי גשרון העניך ליינר, האדמו”ר מראדז’ן קיבל את הדעה הזו, וחיבר שלושה ספרים (שפוני טמוני חול, פתיל תכלת, ועין תכלת) שבהם הוא מבסס את השיטה שלפיה הדיונון הוא החזלון ממנו מפיקים את התכלת.
במהלך כתיבת ספריו על הנושא, נסע האדמו”ר לעיר נאפולי שבאיטליה כדי לראות בעצמו את הדיונון כאשר הוא עוד חי, ולזהות באופן בלתי אמצעי את בעל החי הימי שמיוחס להיות החלזון המקורי.
בשנת תרמ”ח הוא אף התחיל בפועל בייצור חוטי תכלת לציצית, מאותו נוזל שחור שהופק מדיונון. הכרזת האדמו”ר על כך שנמצאה התכלת המקורית לצביעת פתילי הציצית, לא עברה חלק, והיא הולידה פולמוס ער סביב הנושא.
כתגובה להכרזה של האדמו”ר מראדז’ין ולספרים שחיבר על העניין, יצאו לאור כמה ספרים נגדיים שייעודם היה לשלול את הדעה, שנמצאה התכלת המקורית. ספרים אלה הם בין היתר: ‘ביטול הראשון למאמר’ שחיבר הרב יוסף אליעזר מראדז’ין, ‘פתיל תכלת’ שחיבר הרב הלל משה מעשל גלבשטיין, ‘תכלת מאי אלישה’ שחיבר הרב מרדכי בוכהלטר ועוד.
בתוך גל ההתנגדות הזה, קיבל האדמו”ר גם תמיכה מפתיעה מחוקר המדרש ואיש חכמת ישראל, אברהם עפשטיין, במאמר ‘החלזון והתכלת’ שכתב והתפרסם בירחון ‘בית התלמוד’. במאמר קבע שהדיונון הוא אכן החלזון, תוך שהוא מסתמך על נתונים ביולוגיים, שיש מי שטוען כי הם שגויים.
בפועל לא התקבל ‘חידוש התכלת בציצית’ בקהל הרחב, מלבד בקהלים מצומצמים וביניהם חסידי הרבי מראדז’ין וחלק מחסידי ברסלב.
במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר רוב יהדות פולין הושמדה, ובתוכה בית אדמו”רי ראדז’ין, הופסק הייצור של התכלת. בשנים הראשונות לכינון המדינה, פעלו רבות ניצולי התופת מחסידי ראד’זין לחזור ולייצר את התכלת איתה הם צבעו את פתילי הציצית לפני המלחמה, כדי לזכות לקיים את מצוות הציצית במלואה כפסיקת מורם ורבם.
בין הדמויות הבולטות שפעלו למען מטרה זו אנו מוצאים את ראש עיריית ירושלים דאז, שלמה זלמן שרגאי. האחרון גם פרסם מאמרים וכתב ספרים על תולדות חסידות ראדז’ין המפוארת בכלל, ועל סוגיית התכלת המחודשת שכל כך מזוהה איתה בפרט.
מה קורה עם התכלת מבית ראדז’ין נכון להיום?
מי שמייצר היום את התכלת לפי מסורת בית ראדז’ין בבני ברק, הוא הרב יצחק אנגלרד, בנו של רבי אברהם ישכר אנגלרד, האדמו”ר הקודם לבית ראדז’ין.
פתילי התכלת האלה משווקים בכל רחבי הארץ והעולם, ומאפשרים לקהילות שרבותיהן קיבלו את התכלת המחודשת כמקורית, לקיים את המצווה בצורה מהודרת.
חסידות ברסלב וציצית פתיל תכלת:
בחסידות ברסלב אנחנו רואים שחלק הולך עם ציצית פתיל תכלת וחלק לא, זאת לאור כך שחלק ממנהיגי ורבני החסידות מהדור הקודם תמכו בהטלת פתילי תכלת מהדיונון.
הסיבה לכך היא תמיכתו של אברהם בן נחמן (ראבר”ן), ממנהגי החסידות בדור הרביעי וממייסדיה בארץ הקודש, בתכלת המחודשת.
בין רבני ברסלב שתמכו בפתיל תכלת המחודש אנחנו מוצאים את: הרב שמואל שפירא, מרבניה הבולטים של ברסלב בדור החמישי, הרב אליהו חיים רוזין מרבני החסידות במאה ה-20, והרב בנימין זאב חשין, מראשי המקובלים בישיבת ‘שערי שמיים’ ומגדולי משפיעי ברסלב בדור האחרון.
ואילו הרב לוי יצחק בנדר, אחד מהמנהיגים הבולטים של ברסלב שחי איתנו עד לשנת תשמ”ט, לא לבש פתילי תכלת בציצית ביום יום, אלא כאשר שהה באומן, וזאת לאור העובדה שהוא לא היה בטוח עד הסוף, לגבי המקוריות של התכלת המחודשת.
מהו הטעם של מצוות פתיל תכלת?
על הטעם שבמצווה אנחנו למדים מחכמינו זיכרונם לברכה שדרשו כי היא מזכירה לנו את קיומו של הבורא, וכך היה רבי מאיר אומר בתלמוד בבלי במסכת סוטה: “מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד.”
טעם נוסף למצוות פתיל תכלת כפי שאנחנו מוצאים במדרשים, הוא זכר ליציאת מצרים. וכך אנחנו מוצאים בדברי רש”י: “פתיל תכלת” – על שם שכול בכורות תרגום של שכול תכלא, ומכתם היתה בלילה וכן צבע התכלת דומה לרקיע המשחיר לעת ערב.”
בנוסף יש הדורשים שפתיל תכלת מזכיר לנו את קריעת ים סוף על ידי צבעו התכול הדומה לצבעו של הים.
מהן ההלכות הנוהגות בפתיל תכלת?
פתיל תכלת חייב להיות צבוע לשמה, כפי שמובא בגמרא. המשמעות המעשית של זה, היא שעל הצובע את הפתיל לכוון לשם צביעת פתיל תכלת. פתיל תכלת שנצבע ללא הכוונה הזו, יהיה פסול לשימוש מצווה זה. כמו כן אין להטיל פתיל תכלת שנצבע למטרת בדיקת טיב הצבע.
אז אם אתם נוהגים להטיל פתיל תכלת בזמן הזה, עליכם לוודא שאתם קונים חוטים צבועים שנעשו לשמה, תחת השגחה מהודרת. וכמובן שיש לוודא שחוטי התכלת שאתם קונים צבועים בתכלת שמופקת מהבעל חי המקורי.
לסיכום:
- מצוות ציצית פתיל תכלת, היא מצווה מן התורה, לפיה יש להטיל פתילים צבועים בתכלת בציצית
- את צבע התכלת מפיקים מחלזון ימי נדיר
- בשל סיבות שונות שהתרחשו לאורך הדורות, אבדה המסורת של מקור התכלת המקורית, מה שגרם להפסקת קיום מצווה זו
- בדורות האחרונים נעשו מאמצים לגלות מחדש את התכלת המקורית, בין היתר על ידי הרבי מראדז’ין, שלאחר חיפושים ממושכים בישר על הזיהוי של החלזון המיוחס ממנו הפיקו את התכלת בימי קדם, בעזרת סימנים שמופיעים בחז”ל
- הודעתו זו של הרבי מראדז’ין עוררה התנגדות בקרב רבנים וגדולי ישראל רבים, בטענה שהחלזון המדובר איננו החלזון המקורי דאז
- נכון להיום נוהגים להטיל חוטי תכלת בציצית בעיקר חסידי ראדז’ין וחלק מחסידי ברסלב, שרבותיהם קיבלו את דעתו של הרבי מראדז’ין
- התכלת שהתגלתה מחדש לא התקבלה כקונצנזוס בקהילות ישראל
אולי יעניין אותך גם
איך מכבסים טלית – המדריך המלא
אין משהו יפה יותר בעולם הזה, מטלית חדשה שיצאה זה עתה מהניילון. הדר מלכותי פורץ ממנו וממלא את החדר בלבן
